מקור תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ד׳:ג׳
4 אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן נִרְאֵית מוּחְלֶפֶת שִׁיטָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נוֹטְלָן וּמֵנִיחָן עַל הַגֶּדֶר וְהֶעָנִי בָּא וְנוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ. וְכֹא הוּא אוֹמֵר הָכֵן. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מְעַכָּן הֵן עוֹשׂוֹת יוֹתֵר לַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְאָמַר אוּף הָכָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַרְבְּעָהּ הִיא עוֹשָׂה יוֹתֵר לַֹשָּנָה הַבָּאָה. אָמַר לֵיהּ מָצוּי הוּא לְזוֹרְעָהּ יֶרֶק וּלְהַבְרִיחָהּ מִן הָעֲנִיִים.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ד׳:ג׳
4 תמן הוא אומר בין כך ובין כך וכו'. בפ' גדיש במתני' דאין מגלגלין בטופח:
5 בין כך ובין כך. בין הזיקו של עני מרובה בין של בעל הבית מרובה מניח הלקט והפאה על גדר של השדה כדי שיקחום העניים והוא ירביץ שדהו ולא יזיק להן ולא יזיקו לו משמע דחייש להפסידן של עניים והכא לא חייש:
6 מעבן. לגזעי הגפנים:
7 הן עושות יותר לשנה הבאה. וטיבותא היא לעניים שגדל חלקו בעוללות יותר:
8 מכיון שהוא מרביצה וכו'. ואמאי חייש התם:
9 לזורעה ירק ולהבריחה מן העניים. דירק פטור מן הפאה ומן הלקט ומן השכחה דהן מתנות עניים: